תפרתי לי בגד עם כיסים

תפירה חוזרת הביתה • יותר ויותר נשים (וגם כמה גברים) חוזרים לתפור במכונה הביתית ונהנים מיצירת מלתחה ייחודית ומקורית • האביב והחג שבפתח הם הזדמנות מצוינת להתחדש בבגדים פרי עיצובכם, לחסוך הרבה כסף, ועל הדרך – גם לרכוש תחביב מהנה וממכר • אז תתחילו לתפור.

 

חדר הנוסף בבית סבי וסבתי ז"ל הכיל מיטה אחת לנכדות שבאו לבקר, כורסה ועליה ערימות של בגדים, כיסויי מיטה או כביסה שיש לקפל ומכתבה ענקית אחת ועליה מכונת תפירה אימתנית. מכל צידיה היתה מוקפת המכונה מדפים, קופסאות ושקיות שהכילו ערב רב של אמצעי תפירה: חוטים, בדים, מחטים, כפתורים בשלל צבעים ואצבעונים.
מתקרת החדר השתלשל מערך מורכב של גלגלות וזיזים, שביניהם התפתלו חוטים בצבעים שונים. אני תמיד התפלאתי איך סבתא יודעת מה קשור למה, איזו גלגלת מפעילה איזה חוט, ואיך לפתע פתאום המכונה הזו ניעורה לחיים כשסבתא היתה מתיישבת על הכיסא ומפעילה את פדל הרגל הנסתר מהעין.
עד לפני כ־40 שנה לא היתה כמעט אישה בישראל שלא ידעה לתפור ושלא היתה ברשותה (או ברשות אחת מבנות משפחתה) מכונת תפירה. מקצוע התפירה אמנם אף פעם לא פס מהעולם, אך עם השנים הוא הפך נחלתם של תופרות ותופרים מקצועיים בלבד שנדרשו לתיקונים ולעיצובים פרטיים של שמלות כלה וערב או עבדו בשירותיהן של חברות אופנה גדולות וקטנות.
רק בשנתיים האחרונות משהו השתנה והחזיר את התפירה הביתה. עשרות בתי ספר לתפירה ביתית, קורסים וסדנאות נפתחו, והאינטרנט החל להיות מוצף פורומים, בלוגים, אתרי אינטרנט וסרטוני יו־טיוב, המסייעים בלמידת טכניקת התפירה צעד אחר צעד.
עופרה צלאווי זיהתה את פריחתה המחודשת של התפירה הביתית והוציאה לפני כשנתיים וחצי מגזין תפירה ישראלי ראשון מסוגו בשם "גזרה עולמית". המגזין החדש מספק פתרון נוח לחובבי וחובבות התפירה, שעד עתה נאלצו לשבור את הראש עם מגזיני תפירה מיתולוגיים לועזיים כגון "בורדה" הגרמני.
"מגזיני תפירה מחו"ל סיפקו מענה, אך לא מספק", מסבירה צלאווי, "אז התחלתי להתעניין אם יש ביקוש למגזין תפירה ישראלי. ביררתי בפורומים ובבלוגים, וראיתי שיש עלייה של 30 אחוזים במכירה של מכונות תפירה. אנשים שתפרו בשנות ה־60, ה־70 וה־80 מזדקנים והולכים, והעלייה במכירות העידה על כך שיש דור חדש של תופרים ותופרות שמתעניינים בזה".

חזרה לעבודת הכפיים

לטרנד החדש תרמו כנראה סיבות לא מעטות, אבל העיקרית שבהן, אומרת צלאווי, היא דווקא הקידמה הטכנולוגית. "אנשים רוצים לחזור למלאכת הכפיים של פעם, לתהליך היצירה האישית שמעניק להם את יכולת הביטוי האישי – ליצור משהו שהוא ממשי, מקורי וייחודי להם.
"כשאת תופרת לעצמך בגד, את יכולה להיות בטוחה שלא תראי אותו על אף אחת אחרת ברחוב. בתוך עשר דקות בלבד יכולה להיות לך חולצה מהממת שהיא רק שלך – מקורית, בעיצובך, ובעלות זעומה ביחס למחירים  הגבוהים בחנויות".
על פי צלאווי, רכישת מלאכת התפירה היא פשוטה. עם ההבנה הבסיסית של תפעול מכונת התפירה, הטכניקה עצמה נלמדת במהירות והסיפוק היצירתי שמגיע בעקבותיה הוא אדיר. "יש הרבה יתרונות בלדעת לתפור", היא מסבירה, "אני, למשל, מוצאת הנאה בתפירה של פריטי לבוש מיוחדים עבורי, שאי אפשר למצוא בשום חנות. הרבה פעמים קורה לי שאנשים שואלים אותי איפה קניתי את החולצה שלי, וזה כיף אדיר להגיד שהכנתי אותה במו ידיי. כשאני קונה משהו בזארה, כולם יודעים שזה משם, אז לתפור בגד עבור עצמי זה הרבה יותר מיוחד. אני יודעת לתפור בדיוק עבור הפרופורציות שלי, ואני יכולה להחליט באיזה בד או צבע אתפור את הבגד הבא שלי".
וממש לא חייבים לוותר על השיטוט ברשתות הגדולות דוגמת זארה וקסטרו. "היום כשאני נכנסת לזארה אני שואבת השראה מהגזרות, ואם אני רואה פריט שאני אוהבת ועולה 300 שקלים, אני יכולה פשוט לחזור הביתה, לשחזר את הגיזרה שלו, ובעזרת בד שעלה לי שבעה שקלים למטר לתפור לעצמי משהו דומה", היא מוסיפה.
אז איך מתחילים? קודם כל נסו לגזור דברים ביד ולתפור עם חוט ומחט כדי לראות אם אתם בכלל נהנים מזה. אם כן, אפשר לעבור לשלב הבא – רכישת מכונת תפירה. אחרי שלומדים לתפעל את המכונה, זה כבר רק עניין של ניסוי וטעייה.
מבחינת מידות – בכל מגזין תפירה יש טבלאות מידה, וכך אפשר לדעת איזו מידה מתאימה לך ולבחור את הגזרות בהתאם. ב"גזרה עולמית", למשל, הגזרות מדורגות לפי דרגות קושי – מגזרות למתחילים ועד גזרות למתקדמים.

להזמנה 4 חוברות של גזרה עולמית במחיר – 129 ש"ח בלבד, אנו שולחים את החוברות לכתובת שמופיע בפייפל תוך 2 ימי עסקים.                                                                         נא ללחוץ על Buy Now בתמונה מתחת:

הזמנת 4 חוברות של גזרה עולמית
הזמנת 4 חוברות של גזרה עולמית

כשתפרתי פוף

כשתפרתי פוף לפני כמה שנים בסדנא אצל מלי חוט ומחט במסגרת פורום טקסטיל, מילאנו אותו בשבבי קלקר קטנטנים. עד כמה קטנטנים? עד כדי כך שהם התפזרו לכל מיני מקומות בלתי צפויים. קניתי שקית קלקרים למילוי ומילאתי את הפוף בחצר, שנראתה אחר כך כאילו חג המולד הגיע לביקור. הגרגירים הקטנים האלו רגישים לחשמל סטטי ואני מצאתי את עצמי אוספת אותם גם שבועות אחר כך דבוקים לתחתית של הספות בסלון. שואב אבק זה פטנט נהדר, אבל משום מה לא תמיד מצליחים למצוא את הפירורים כשהוא באיזור ותמיד מגלים עוד כמה בדיוק אחרי שניתקנו אותו מהחשמל והחזרנו אותו למחסן.

כשאמרתי לארז שאני הולכת להעביר סדנת פוף, היה נדמה לי שהוא קצת החוויר. מכיוון שהוא היה שותף למצוד אחר החלקיקים הללו, הבנתי גם למה, אבל הרגעתי אותו שהפופים הפעם מלאים בספוג – חתיכה אחת גדולה של ספוג קשיח שלא יכול להתפורר. הוא יציב עד כדי כך שניתן לשבת עליו (גם מבוגרים), אבל להיזהר לא להישען אחורה – אין לא משענת כך שעדיין אפשר ליפול…

כמו בכל סדנא שאני מתכננת, גם פה היה לפוף כמה גרסאות – אחת הגירסאות הראשונות היתה לפוף בקוטר של 40 ס"מ ובגובה של 40 ס"מ. מאוד נהניתי לתפור אותו אבל אז גיליתי שהוא נהדר לישיבה של ילדים, אבל לישבן של מבוגרים הוא קצת קטן ולכן לא יציב. נחשו של מי היה הישבן של שפן הניסוי…

{0EBE0796-FBCD-44BE-B182-C161CD90CCEE}

מכיוון שהספוג יחסית קשיח, לא ניתן לעשות פתח בצד אלא חייבים פתח שמקיף את רוב הפוף כדי שניתן להלביש אותו על הפוף בכלל (וגם כדי שניתן יהיה להוציא את הכיסוי לכביסה). הרוכסן היה בגובה של 5 ס"מ מהריצפה ולמרות שהיה קל לתפור אותו, לא ממש אהבתי את המיקום.