כשתפרתי פוף

כשתפרתי פוף לפני כמה שנים בסדנא אצל מלי חוט ומחט במסגרת פורום טקסטיל, מילאנו אותו בשבבי קלקר קטנטנים. עד כמה קטנטנים? עד כדי כך שהם התפזרו לכל מיני מקומות בלתי צפויים. קניתי שקית קלקרים למילוי ומילאתי את הפוף בחצר, שנראתה אחר כך כאילו חג המולד הגיע לביקור. הגרגירים הקטנים האלו רגישים לחשמל סטטי ואני מצאתי את עצמי אוספת אותם גם שבועות אחר כך דבוקים לתחתית של הספות בסלון. שואב אבק זה פטנט נהדר, אבל משום מה לא תמיד מצליחים למצוא את הפירורים כשהוא באיזור ותמיד מגלים עוד כמה בדיוק אחרי שניתקנו אותו מהחשמל והחזרנו אותו למחסן.

כשאמרתי לארז שאני הולכת להעביר סדנת פוף, היה נדמה לי שהוא קצת החוויר. מכיוון שהוא היה שותף למצוד אחר החלקיקים הללו, הבנתי גם למה, אבל הרגעתי אותו שהפופים הפעם מלאים בספוג – חתיכה אחת גדולה של ספוג קשיח שלא יכול להתפורר. הוא יציב עד כדי כך שניתן לשבת עליו (גם מבוגרים), אבל להיזהר לא להישען אחורה – אין לא משענת כך שעדיין אפשר ליפול…

כמו בכל סדנא שאני מתכננת, גם פה היה לפוף כמה גרסאות – אחת הגירסאות הראשונות היתה לפוף בקוטר של 40 ס"מ ובגובה של 40 ס"מ. מאוד נהניתי לתפור אותו אבל אז גיליתי שהוא נהדר לישיבה של ילדים, אבל לישבן של מבוגרים הוא קצת קטן ולכן לא יציב. נחשו של מי היה הישבן של שפן הניסוי…

{0EBE0796-FBCD-44BE-B182-C161CD90CCEE}

מכיוון שהספוג יחסית קשיח, לא ניתן לעשות פתח בצד אלא חייבים פתח שמקיף את רוב הפוף כדי שניתן להלביש אותו על הפוף בכלל (וגם כדי שניתן יהיה להוציא את הכיסוי לכביסה). הרוכסן היה בגובה של 5 ס"מ מהריצפה ולמרות שהיה קל לתפור אותו, לא ממש אהבתי את המיקום.